סוף קיץ

תקציר:
לילה קר, רוח צוננת נושבת מההרים ומקפיאה את הדם. שכבת העננים מסתירה את מראה הירח והכוכבים בקיע. חיים שוכב על הדרגש, רעב ועייף, מחכה בחוסר סבלנות לשריקה המורה לקום, לצאת למפקד ולצעוד לעבודה כאשר האדמה הבוצית נדבקת לסוליות העץ של הנעליים. הוא שוכב כשעיניו פקוחות וחושב האם יהיה לזה סוף. האם אצליח לצאת מגיהנום זה בעודי בחיים? שקט. כולם שוכבים ומחכים לשריקה. לפתע נשמעות יריות בודדות. הבזקי אור יוצאים מקני הרובים ומאירים את חשכת הלילה. כל ירייה שמה קץ לעוד תקווה. הוא נשען על אדן החלון ומשקיף החוצה. אור יום מלא שורר בחוץ, אך הדלתות לא נפתחו. הקאפו לא נראה אף הוא. מוזר, חשב חיים. ברחבה לפני הצריפים הוא רואה פתאום אנשים, בבגדי פסים כמוהו, מתרוצצים הנה והנה וצועקים בקולי קולות. "הגרמנים ברחו! הגרמנים ברחו!" "מגדלי השמירה ריקים!" המונים פרצו אל עבר השער הגדול ומיהרו החוצה ממנו.

עותקים